הגיגים על חינוך וצלחת האוכל

כמה פעמים כשהיינו ילדים שמענו את המשפטים: “כשתגיע לגיל 18 תעשה מה שאתה רוצה עד אז…” או “כל עוד שאתה גר בבית שלי אתה תעשה מה שאנחנו אומרים”. מאחורי המשפטים האלו מסתתרת תורת חינוך שלמה שבאה להביע את הסמכות ההורית, זו הנשענת על היותנו קטנים עדיין בשביל לספק את צורכנו לבד. לא היה צורך בהפעלת כח ,ידענו שלמרות מחאותינו או חוסר שביעות רצוננו מהחלטה כזו או אחרת של הורינו ,אנחנו נבצע. נבצע כי אנחנו כפופים להם. כי הם דואגים לנו לאוכל, למקום שינה ,בגדים, ביטחון ואהבה. החינוך והשליטה עברו גם דרך התניית סיפוק הצרכים.

 

עם כלבים זה לא שונה. כלבים הם חלק מהמשפחה, חברים בלהקה המשפחתית וכמו עם ילדנו , בעידן ההורות המודרנית, אנחנו מחנכים דרך הכלה, תמיכה, בניית תקשורת ואמון וקביעת קווים אדומים ולא דרך כח. זוכרים את המשוואה ?שנה של כלב שווה ל -7 שנים של שנות אדם? אז זה הממוצע. כאשר בשנה-שנה וחצי הראשונות כלבים מגיעים לבגרות מינית ,לעומת 15-18 שנה אצלנו בני האדם ולכן, תקופת החינוך הקריטית שלהם מתכווצת לשנה אחת בלבד ואמורה לכלול חשיפה אינטנסיבית לעולם, לימוד נימוסים והליכות ,וויסות נשיכה ועוד .

 

לאור גודל האתגר בחינוך גור צעיר או כלב בוגר יותר עם בעיות התנהגות ,אין כל סיבה לתת לו אוכל בצלחת ולוותר על כלי חינוכי המנתב את התנהגותו לאן שאנו רוצים. כשאנו נותנים לו אוכל בצלחת אנחנו בעצם אומרים לו “ שמע חבוב” “ ,אנחנו לא צריכים לייצר לך התניה חיובית לשום דבר, זה ברור שאתה תופס את העולם כדבר חיובי ,אתה לא חושש מכלום וברורה לך ההיררכיה הלהקתית משפחתית. אתה מבצע מדהים פקודות, אתה אוהב ילדים גברים ובחיים לא תנשך אותם ,לא מפחד בכלל מפעמוני דלת, כלבים וזיקוקי דינור.

ובכן…אם זה לא המצב ….היפרדו מצלחת האוכל שלו האכילו אותו רק מהיד,אתם וכמה שיותר אנשים סביבכם. שיקשר את בני אדם וידיים לדבר חיובי, שידע שיד שבאה ללטף אותו ,תמיד תעשה דבר נעים וטוב, שלא ייבהל מילדים שרצים ,או כאלו שמחבקים חזק מדי , שיכיר בסמכות שלכם כמנהיגי הלהקה, שירצה להיות לידכם, להקשיב לכם. השתמשו בהיותכם ספקי מזון וחיים לייצר אמון, ביטחון, למנוע רכושנות, להעלים פחדים קיימים ולחשוף לדברים חדשים.

 

לגורים זו דרך נהדרת ללמד אותם ….בעצם הכל. לכלבים בוגרים עם בעיות התנהגות זו דרך לשנות וליצור הקשבה, טיפול בבעיות ושיקום. צלחת האוכל של הכלב שלכם היא הכומתה בסוף המסע. אחרי הטירונות, טירונות היחידה והמסלול. כשהכלב שלכם מושלם בשבילכם שימו לו את הכומתה.

© שי רצר

פיתוח Ben Mordechai אפיון ועיצוב Noy Misgav