בעלי כלבים והכעס שמוביל לתוצאה הפוכה למי זה לא קרה?
בפיקניק, בגינה, או סתם כי הקולר נתלש ממנו בזמן שהוא ראה חתול, כלב או ילד שטס על אופנים. הנסיך שלנו טס לכיוונם בלי להתחשב בכביש, בזקנה על המדרכה או לסוף הצוק המתקרב במהירות.
האוטמט שלנו מייד מייצר תגובת לחץ. גם הכלב שלנו מייד מגיב לצעקות. גם הוא בלחץ. הוא הרי זוכר מה קורה כשאנחנו צועקים ולמה…. הוא זוכר את הפנים המכוערות שהראינו לו והצעקות שצעקנו כשחזרנו הביתה לספה המעוצבת מחדש על ידינו, להתנהגות ההיסטרית שלנו כשבסך הכל נהננו מהלעיסה של הטטפות, פפטות…. נו טפטפות או איך שלא קוראים לזה. אז הכלב שלנו זוכר…. זוכר ומגיב.
אנחנו צועקים בכעס ולחץ שיחזור והוא נבהל ומגביר את הריצה שהפכה לבריחה. כלב שרץ בסביבה שעלולה לפגוע בו.
אבל אפשר אחרת! בואו נלמד אותו התנייה הפוכה. שדיבור רגיל זה ״קו האפס״. עליו בזמן הלימוד הוא יקבל, נניח אוכל יבש. שדיבור ופקודה בקול רם גורר אחריו נניח נקניק. שצעקה ופקודה גוררת אחריה מממממ נניח….. סטייק.
עכשיו הפקודה ״אלי״ שתשמע היסטרית וחזקה בעצם תעודד אותו לחזור אחורה אלכם. צעקה=חיזוק טוב יותר. יש לנו כלב שמגיב ללחץ בשמחה.
עכשיו יש לנו גם כלב שמגיב אלינו לקול שנמצא מתחת ל״קו האפס״, כלומר, נזיפה לא צריכה להעשות בצעקות אלא בקול שקט יותר….חלום לא? ככל שאני כועס יותר אני מדבר חלש יותר. שינוי עבודת התקשורת עם הכלב שלי היא שינוי ההרגלים שלנו בעצמנו.