שי רצר

כן…לבחור כלב נכון זה כמו לבחור בן או בת זוג מתאימים.

תגידו,….איך בחרתם את בן או בת הזוג שלכם?

מה גרם לכם להחליט שהוא או היא הוא האחד?

איך החלטתם שבן/בת הזוג שלכם למיליון שנים הקרובות הוא הנכון?

חיוך? התנהגות מסוימת? תכונה שאתם כ"כ אוהבים? אולי תחביב משותף שקירב בנכם? מראה? רק מראה?

אני נפגש עם המון בעלי כלבים. כאלו שקנו את הלברדור כי הוא חמוד, את הבורדר קולי, כי הוא חכם, את הג'ק ראסל, כי הוא "בגודל נכון " לדירה ותתפלאו, את הכלב הלבן ההוא כי הוא מתאים לריהוט בסלון או בכלל הלכו ליום אימוץ באחת מהעמותות הרבות והמבורכות שמצילות כלבים ועל סמך פגישה קצרצרה ומהתרשמות ממנו בזמן שהוא בסטרס נוראי מהסיטואציה, שקט, מופנם ולחוץ, החליטו שזה הכלב שלהם.

עוברים כמה חודשים ואז הם קוראים לי…. מספרים את החוויות מהרגע שהגיע….בהתחלה בישן, לאט לאט משתחרר, באין לימוד או הכוונה מתחיל הרס, חשיפת שיניים, סימנים לפחד, לחרדה, לכך שהוא לא אוהב ילדים, גברים, כלבים, אולי נשיכות….לא מה שהם בחרו בכלל.

כל הזמן עובר להם בראש שהם עשו טעות, שוקלים להחזיר אותו. חושבים איך להתמודד עם הבשורה לילדים שנקשרו אליו.

אולי כבר ההחלטה התקבלה. אולי גורלו של הכלב כבר נחרץ.

כלבים כמונו הם יצורים אינדיוודואלים. לכל אחד יש את רמת הביטחון העצמי שלו, הצרכים הספציפיים שלו ותכונות האופי שלו.

אצל כלבים גזעיים אפשר להעריך את התכונות האלו על בסיס ההרבעות המכוונות שנועדו לחזק או להחליש יצרים מסוימים בכלב. אצל כלבים מעורבים זה קצת יותר מורכב והשאלה היא כמה דורות אחורה הם מעורבים והאם ניתן עדיין לזהות זאת.

כשבוחרים כלב בוגר או גור, כמו שבוחרים בן זוג יש להתחשב במכלול התכונות, היצרים, הצרכים וכן, גם הנראות של הכלב על מנת להימנע משידוך לא מתאים שכמו בחיינו אנו, יגיע ל"גירושים".

יש כלבים כמו הבורדר קולי שהם אכן נורא חכמים אבל חייבים פעילות גופנית אינטנסיבית כל יום.

יש כלבים כמו ג'ק ראסל שאמנם נכון, הוא קטן בגוף אבל חושב בכלל שהוא נצר למשפחת האריות.

ויש עוד המוןןןן כלבי כלביות שמגיעים אלינו עם אופי מיוחד משלהם, עבר ודרך שעברו.

אז בכל זאת איך בוחרים?

1. לומדים היטב על הגזע ועל צרכיו הספציפיים לאורך כל חייו ובדגש על חייו כגור ומתבגר.(בדגש על היותו גור).
2. מכנסים את המשפחה על מנת להבין מי השותפים הפעילים לחינוך,פריקת אנרגיה הן ברמת הזמן הנדרש להשקיע בו והן מבחינת הרצון.
3. בודקים טוב טוב האם אנחנו יודעים מה נדרש מאתנו בגידול גור(תקופה מעצבת ללא ספק) והאם אנחנו מוכנים לתקופה הזו הכוללת: צרכים בבית, יללות, כרסום, נשכנות גורים ועוד או כלב בוגר מאומץ.
4. מתקשרים אלי להתייעצות סופית בנושא איך בוחרים את הכלב הספציפי המתאים לנו וקביעת הדרכת קליטה וחינוך.
5. נערכים מבחינת ציוד נדרש (רשימה תמסר על בסיס השיחה).

 עשו בחירה נכונה על בסיס התאמה וקבלו עזרה וליווי מאיש מקצוע. 

אם תסתובבו קצת בעמותות והסגרים בארץ לא תישארו אדישים לכמות הכלבים הנמצאים שם, כלבים שהתגלגלו לשם שלא באשמתם. כי אין להם משפחה, כי הם הורבעו בצורה לא אחראית או כי לא סיפקו להם לימוד נכון בשלב הנכון. כלבים שפעם היו גורים, כלבים שעם לימוד וחשיפה נכונה היו יכולים להיות הכלבים של מישהו.

כמו אצלנו האנשים ,אנחנו היום תוצר של חינוך ולימוד של השלבים הראשונים של התפתחותנו מינקות, ילדות, נערות ועד לבגרות .אנחנו מגיבים לעולם ובקשר אתו עם מטען רב שספגנו בדרך והוא קובע את הקשרים שלנו, את הבחירות שלנו וצורת חיינו.

אז החלטתם שגור זה חמוד ואתם רוצים להביא הביתה –שיחקתם אותה, כיף לכם.

שנייה לפני ,כדאי ללמוד ולהיערך לכך:

• מאיפה לוקחים גור? מעורב?(תמיד רצוי),גזעי? מה אנחנו יודעים עליו? על התכונות שלו? על היצרים שלו? מי הם הוריו? איפה ועם מי הוא גר? מה רמת החשיפה שעברה עליו לאנשים לפני הגעתו אלכם? האם הוא פעיל ביחס לאחיו הגורים? האם הוא גדול יותר פיזית מהם או קטן?….כל אלו הם שאלות רלוונטיות שנותנות אינדיקציה לאופיו ומנבאות איזה כלב הוא יהיה בבגרותו.

כלבים הם יצורים מקסימים וכמונו הם שונים אחד מהשני ברמת הביטחון העצמי, רמת האנרגיה, הפעלתנות, האופי ,מראה ,כמות הפרווה ועוד….דברים שצריכים להילקח בחשבון לפני לקיחת הגור.

בחירה נכונה מושכלת ולא אמוציונלית תוריד באופן ניכר את "ההפתעות " שיהיו במהלך גידול הכלב וכבר מהיותו גור וכתוצאה מכך את כמות הכלבים ה"בודדים"  שמוחזרים לעמותות השונות.

האם יהיה לכם כלב שנעים לחיות איתו או שמה כלב שקופץ,לועס,מכרסם ונובח?

המפתחות לגידול כלב משפחה נאמן שכיף לחיות איתו, שמשתלב היטב בלהקה האנושית,בן לוויה מושלם לכם ולמשפחתכם תלוי בכם.

תקופת הלמידה הקריטית לגורים הינה בין 3-13 שבועות. שם כל הקסם קורה.

בתקופה זו קריטי לחשוף את הכלב וללמד אותו תבניות התנהגות נכונות שיהוו בסיס להיותו כלב בוגר.

בהינתן, שגורים לרוב מגיעים אלינו בגיל 8 שבועות ,אנו נשארים עם  4-5 שבועות לעיצוב תבניות אלו.4-5 שבועות קריטיים!!!!שם עלינו לחשוף אותו בצורה אינטנסיבית תוך תיווך חיובי שלנו להכל!!למגע, לרעש, לאנשים גדולים וקטנים, לבסס הרגלים וכללים לחיים בבית ,לתנועות מהירות של ילדים והתנהגות לא צפויה, לחיבוקים ומשיכות זנב ואוזניים, להתבוננות בעיניו ,ועוד…

.חמישה שבועות  ששוות מספר שנים של חינוך ילדים .קריטי

ברור שניתן ורצוי לעבוד עם כלבים בוגרים יותר בלימוד חינוך ועיצוב ,אך כלב שלא עבר חשיפה בשלב הקריטי לעולם לא יהיה הכלב שיכל להיות, אם היו עובדים איתו בשבועות הקריטיים.

תהיה החלטתכם אשר תהיה ,כגור הוא חייב סוציאליזציה ואימון.

ישנם גורים עם ביטחון עצמי גבוה ,רמת אנרגיה גבוה וישנם בישנים. יש כאלו שחיו בסביבה שאפשרה להם הכל ויש כאלו שהגבילו  את סביבת המחיה שלהם .

ככה הם מגיעים אלכם, עם חינוך מוקדם של מה מותר ומה אסור.

ככה הם מגיעים אלכם עם ידע גורי עצום ,רצונות גוריים ורעיונות גוריים חכמים כמו להשתין על השטיח, סטארט-אפ גורי שמטרתו -מתן שתן ללא הרטבת כפות הרגליים, גאוני….

או…

להקל על כאב השיניים הצומחות באמצעות רגל שולחן שקניתם עם קרן ההשתלמות שלכם…

,הם נובחים, נושכים ומייללים.

התפקיד שלנו הוא להכיר את איך העתיד הקרוב איתם בשלב הגורות ולהיערך לכך באמצעות לימוד או איש מקצוע  תוך חיזוק הביטחון העצמי שלהם וחיזוק הביטחון שלהם בכם.

זה לא מורכב לגדל כלב נכון-צריך לדעת פשוט איך.

הגור שלנו הגיע סוף סוף! כולו גוש של חמידות, עם הנביחות הקטנות, המבט שממיס והתנועות הגמדיות האלו….

אז הוא חופשי איתנו בבית, עושה ככל העולה על רוחו, משוטט ללא השגחה, מוצא לעצמו את הנעליים שלך, השלט של הטלוויזיה או השיעורים של הילד (ועכשיו זה אמיתי, הכלב באמת אכל את השיעורים).

ומנקודת המבט שלו איך זה ניראה ?

ואוו! מה זה הלונה פארק המשוגע הזה?

יש פה תעסוקה בלתי נגמרת!
מה זו הנעל הזו?

חומר מעניין… מממ זה רך מדי ונגמר לי מהר מדי בפה.

השלט הזה ניראה לי בול מה שאני רוצה….

רגע! קטע, השאירו לי מחברת על הרצפה, מעניין עם טעם של מחברת שורות ומחברת חשבון זה אותו טעם….

אופס יש לי פיפי, טוב נו…. ברח לי…. הכפות שלי רטובות, פעם הבאה אני עושה רק על השטיח…. פשוט סטארטאפ ! גאון מי שחשב עלי ככה, להשתין ולהישאר עם כפות רגליים יבשות!

זה מה שאנחנו עושים כשגור מגיע. נותנים לו חופש מוחלט לעשות מה שהוא רוצה עם ציפייה כלשהי, שכשהוא נולד – הוא נולד עם תובנות לחיים בקרב משפחה – הוא לא.

דרך החופש הזה אנחנו מייצרים אצלו הרגלים רעים.
הרגלים רעים, כמו אחיהם ההרגלים הטובים, הם הרגלים. לטוב ולרע – קשה להפטר מהם.

אז הם עושים דברים שבעינינו הם לא טובים ואנחנו כועסים עליהם, נוזפים בהם, עושים להם פרצוף מפחיד שכזה… ומלמדים אותם בלי כוונה שאת כל הדברים הרעים צריך לעשות רק כשאתם לא בבית.

….אבל יש דרך אחרת, די פשוטה.
אפשר לעבור את התקופה המעצבת הזו ללא נזקים, ללא הקניית הרגלים רעים ודרך חיזוקים חיוביים – דרך שבונה לכם חבר משפחה שהוא בול מה שרציתם.

אז איך עושים את זה ?

הסוד להצלחה לעיצוב התנהגותו של הגור בתקופה הקריטית (זוכרים? שבועות 3-13) הינה ביצירת מרחב תנועה מוגבל שלו ומתן צעצועי לעיסה ממולאים.

מה המטרה ואיך עושים את זה ?

1. צרכים – ללמד את הגור שלנו עשיית צרכים דרך חוויה חיובית ובמקום מוגדר, בשלב ראשון במקום מוגדר בבית ובשלב שני בחוץ.
כלבים הינם חיות נקיות ,הם יעדיפו לעשות את הצרכים שלהם במקום רחוק ככל הניתן ממקום השינה שלהם. בואו נבנה להם מתחם על ידי גדר גורים שיהווה את המתחם ארוך הטווח ובתוכו כלוב אילוף או טיסה שיהווה את המתחם קצר הטווח. עכשיו יש לנו שליטה, הגור יעשה את צרכיו באזור המיועד לכך.
כשאנו בבית הגור יהיה בכלוב האילוף עם צעצועי לעיסה מלאים ואחת לשעה נוציא אותו ישר למקום שהגדרנו בתוך המתחם טווח ארוך, נשבח אותו ,ניתן לו חטיף ,נעצים את חווית ההצלחה שלו ונוציא אותו לרחבי הבית שמח מאושר ומרוקן שלפוחית לשעה של משחק תוך בקרה עליו ועל מעשיו וחוזר חלילה לכלוב האילוף.
כשאנו לא בבית, הגור ישהה במתחם לטווח ארוך עם צעצועי לעיסה רבים שיעסיקו אותו .
שימו לב – גורים לא שולטים בסוגרים שלהם לחלוטין עד גיל 4 חודשים אך כן יודעים לרכוש לעצמם הרגלים.

2. שעמום – ללמד את הגור שלנו להעסיק את עצמו ברוגע דרך התעסקות משמחת עם צעצועי לעיסה מלאים בעיסת אוכל גורים ותוספות מעניינות.
השוק מלא בצעצועי לעיסה לתוכם אפשר להכניס מזון, דוגמת הקונג. הכינו עיסה של האוכל היבש של הגור עם מים והפתעות נוספות, אם אתם מה"מפנקים" והקפיאו אותם. מהיום ועד לזמן שהוא יודע לשהות במרחב הציבורי בביתכם ללא נזק ,הגור אוכל מצעצועי לעיסה.

3. נבחנות – ללמד את הגור שלנו רוגע ושליטה בנבחנות .נבחנות לרוב מתעצמת על ידי חיזוק חיובי על ידינו כשאנו נשברים, מרימים אותו, מתייחסים לרצון שלו לשחק עכשיו!!! או מוציאים אותו מהכלוב כי השכנים כבר מתלוננים על הרעש.
הגור שלנו נובח משעמום. דרך הרגלה לצעצועי נשיכה אנחנו בונים לו יכולת להעסיק את עצמו כשיהיה בוגר, זה ימנע ממנו לפתח חרדת נטישה ונבחנות אובססיבית בעתיד.

4. תיעול – לתעל את הצורך של הגור בכרסום שנובע משעמום או כאבי שיניים למה שאני בוחר שיכרסם – וזה לא את הרהיטים אלא את צעצועי הלעיסה.

זוכרים? הרגלים טובים והרגלים רעים הם הרגלים.

קשה לשנות הרגלים. למדו אותו מגיל צעיר הרגלים נכונים ותחסכו עוגמת נפש על שולחנות שוויתרו על רגל אחת כתוצאה ממערכת יחסים עם הגור שלכם או ספות שהפכו לבריכת כדורי ספוג.

אז הנה, אנחנו יודעים בדיוק מתי הגור שלנו עושה מה ומתי.
קיבלנו כוחות על – לדעת מתי לתת לו חיזוק חיובי שיגביר את תדירות ההתנהגות ה"נכונה" על צרכים במקום הנכון, מנענו ממנו לייצר נזק שמייצר ענישה ובנינו אצלו הרגלים נכונים שישמשו אותו כל חייו אתכם בבית.

בואו נחזור לחלק השני והכל כך חשוב של המשוואה שמייצרת כלב מאוזן שכיף לחיות איתו וזו החשיפה.

הווטרינרים ימליצו לא להוציא את הגור עד לסוף החיסונים על מנת לשמור על בריאותו הפיזית .

בואו נשמור גם על בריאותו הנפשית – זה קריטי!!!

בואו נייצר חשיפה מקסימלית.

אם לא מביאים אותו אל העולם, בואו נכניס את העולם אלינו הביתה.

זה הזמן להפוך לחיה חברתית .

עשו מסיבות בית, המון אורחים, המון מגע ,הרמת הגור, המון אנשים והמון ילדים.

בואו נרגיל אותו דרך חיזוקים חיוביים לחיות עם אנשים, לשמוע רעשים ,לחיות עם ילדים שרצים בבית, שלפעמים מחבקים חזק מדי.

בנו את ההרגלה הזו דרך חשיפה ובכך הימנעו בעתיד מכלב שמגיב בנשכנות הנובעת מפחד ותתנו למשפחתכם בן לוויה נאמן ואמין.

זה פשוט ללמד גור להיות כלב משפחה מהמם.

זוכרים איך רבתם כילדים? איך ישבתם על אחיכם? מרתקים אותו לרצפה ונהנים חד צדדית מהאירוע?  או מלחמה אתו על משחק יקר לכם ומסתבר שגם לו? מלחמה כזו שתמיד אחד מכם לפחות בוכה כי חטף? או משחקים פיזיים בתנועת הנוער כמו קדוואה או הפלות?

כשאנו חושבים על לקחת גור הנטייה הטבעית שלנו זה להתמוגג על המראה השמנמן השובב שמתרוצץ לנו בבית ואנחנו לא מצליחים לראות את התמונה של גור נחוש עם שיניים חדות ודמיון מפותח שרואה בידיים  או ברגליים שלנו איום ברור ומידי שחייבים לחסל.

הנשכנות הטבעית הזו של גורים שבאה מתוך רצון למשחק מייצרת חוסר נוחות אצל משפחות רבות בתחילת הדרך עם הגור שלהם, בעיקר כשלמשפחות ילדים קטנים.

במקרה הטוב, הורים מדווחים על נוהל "אדמה בוערת" אצל ילדיהם שמדלגים מספה לכיסא לשולחן בניסיון לא לעורר את הגור למרדף ונשיכה.

במקרה הפחות טוב, הורים רבים מתייאשים ומתוך דאגה לילדיהם מחזירים את הגור.

חשוב מאוד ללמד את הגור שלא לנשוך כל עוד הוא צעיר ושיניו " רק" חדות ולפני שהוא גדל והלסת שלו מתחזקת. כפי שהזכרנו בפרקים הקודמים התפקיד שלנו בשלב הגורות הוא ללמד את הגור שלנו הרגלים טובים. חשוב שכלב יגדל לתוך תבנית התנהגותית בה ברור לו ששימוש בפה מול בני אדם כלבים ובכלל היא לא אופציה.

כבר בשגר עם אמם לומדים גורים דרך משחק לווסת את עוצמת נשיכתם. הגור נושך במשחק את אחיו ואז קוראים 2 דברים:

1. הגור הננשך מיילל בכאב והגור הנושך לומד כי עליו לנשוך חלש יותר.
2. המשחק נפסק כשהגור הננשך עוצר את המשחק ומתעסק בליקוק הנשיכה. הגור הנושך לומד שלא לנשוך חזק על מנת להמשיך את המשחק.

ברגע שאנחנו מקבלים את הגור הביתה ועד לגיל 4-5 חודשים בהם גורים מחליפים שיני חלב ויחד עם המון מטלות חינוכיות שיש לנו בגידול הגור עלינו להמשיך וללמד אותו באותה צורה.

אז איך מלמדים ומה עושים?

1. כשהגור נושך אותנו במשחק ,עלינו להגיב בדרמטיות, לצעוק בכאב "אווטש" " זה כאב לי " ולברך אותו ברכה  מפנקת בלב. הגור שרק רצה לשחק יעצור בתדהמה את המשחק ויבדוק מה קרה אתכם. דרך הצעקה וחווית הכאב ילמד הגור אט אט את וויסות הנשיכה.
2. בזמן משחק כשהגור נושך שלא בעדינות ומייצר כאב (בהתחלה כאב אמיתי ואח"כ כאב מדומה על מנת להוריד את סף עוצמת הנשיכה למינימום) נצעק שוב "אווטש" "זה כאב לי" ונצא מהחדר תוך טריקת הדלת לגור. חזרו אחרי כמה דקות והתחילו לשחק שוב .הגור לאט יקשר את הפסקת המשחק עם צעקת הכאב ויציאתכם מהחדר ויוריד את עוצמת הנשיכה .

זכרו שאתם אלו שקובעים את רמת עוצמת השימוש של פיו של הגור דרך לימוד חזרתי ועקבי.

3. חשוב מאוד להפגיש גור עם גורים אחרים בתקופה זו על מנת ללמד אותו שפת גוף כלבית במטרה להביא אותו ליכולת תקשורת חיובית עם כלבים אך גם שוב, ללמד אותו וויסות נשיכה עם כלבים אחרים.

כולנו רבנו והתקוטטנו עם אחינו או עם חברינו, לעתים רחוקות בלבד זה נגמר בדם או בנזק משמעותי. כך גם אצל כלבים, ייתכן שבגינת כלבים תראו מופע אור קולי מרהיב של הכלב שלכם רב עם כלב אחר.99 % מהמקרים, כשענן האבק ירד לא תמצאו אפילו נקב נשיכה אחת בגופו של כלבכם.

למדו אותם מגיל צעיר דרך מפגשי גורים "לריב" נכון.

חינוך גורים כמו חינוך ילדים טומן בחובו אחריות רבה במגוון רחב של נושאים.

זה לא מורכב לגדל גור, צריך רק לדעת איך.

הגיע הזמן והגור שלנו עבר את שרשרת החיול אצל הווטרינר ועכשיו הוא מחוסן.

זמן להמשיך בתהליך הלימוד שלו.

בפרקים הקודמים דיברנו על המטרה שלנו בגידול גור והיא להפוך אותו לכלב חביק, כלב שמסתדר עם כולם, שנעים לו עם גברים, ילדים, נשים ,רעשים, כלבים וכל דבר אחר שמופיע בסביבת מגורכם.

התחלתם את העבודה בבית עם המון אורחים ומסיבות בית .הגור שלכם עבר מיד ליד .חווה ונחשף למגע אחר, לקולות שונים ורעשים שונים. ילדים רצו לידו וזה היה סבבה מבחינתו והשכן הגדול עם קול הבס נכנס לפתע והגור שלנו רץ אליו לקבל את פניו.

יופי!

זה הזמן להראות לו את העולם-לצאת איתו החוצה.

אני זוכר את היציאה הראשונה  שלי הביתה בטירונות, היא הגיעה אחרי ממש המון זמן בבסיס. היא הגיעה אחרי הרבה שישי של כמעט יוצא הביתה ועם  המון פאקים, דיי הרבה  "שי קום, שבת שב" ויייים של שעות ביציאה . אני זוכר את עצמי מתרגש, לצאת מהעולם הצבאי לעולם בחוץ. יושב באוטובוס צמוד לחלון בוהה בכל כל מה שהעולם מציע.

תארו לכם את התחושה של הגור שלכם בפעם הראשונה כשהוא יוצא לעולם מהמקום המוכר והבטוח של ביתכם.

הפעמים הראשונות של הגור בחוץ, בעולם הגדול תלווה בסקרנות רבה אך טומנת בחובה גם המון פוטנציאל לחוויות מפחידות . לראשונה בחייו הגור יראה מכוניות, כביש, אופנוע שעובר בקול רם, ילדים צועקים ומשחקים בכדור או איש זקן עם מקל. בשבילנו זה לצאת החוצה, בשבילו זו צומת חשובה באייך הוא תופס את העולם מעתה ואילך.

אל תמהרו, תנו לו ליהנות מהחוויה ולפתח הרגשה נעימה למראות החדשים, תנו לו לספוג הכל, תנו לו להריח ולחקור. הוא יסתובב בחוץ כשהמח הקטנטן שלו טס על 200 ……ואווווו איש, ילד, כדור, ריח של קקי, אוטו גדול, איש עם פרווה על הפנים ואשה עם נייר כסף על הראש יושבת לה בחוץ???

שימו לב לשפת הגוף שלו וחזקו אותו בנקודות בהם אתם רואים אותו מתכווץ בחשש, מהסס או מחפש את הגנתכם.

קחו אתכם את הארוחה שלו והשתמשו בה(או חטיפים שווים במיוחד) בשביל לתווך את האירועים הספציפיים הלוו בצורה נעימה לגור.

זכרו כי התפקיד שלכם הוא להמשיך ולייצר חשיפה חיובית אינטנסיבית על מנת להביאו לבגרות ככלב מאוזן בעל ביטחון עצמי. כזה שכיף לקחת אותו לבית הקפה או להורים לארוחת שישי…שהוא חלק אינטגרלי מהמשפחה ולא נטל. התייחסו בכובד ראש לתקלות שקורות בדרך, ילד שבטעות נפל על הגור, דלת שנסגרה עליו או שבכלל ניסיתם לרחוץ אותו ומשכתם חזק מדי בקולר-כל אלו אירועים שהגור עלול לקחת אתו כחוויות רעות מעצבות אליהן יגיב בהמשך חייב. חזרו ותקנו את ה"אירוע" דרך יצירת חוויה נעימה מהאירוע או מהגורם לו.

בתקופה זו ולפני שהגור שלכם מגיע לגיל 18 שבועות, הוא חייב לדעת לשלוט בפה שלו ובעוצמת הנשיכה.(ראו פרק 3 בסדרת אילוף הגורים שלי)

כשגור נושך את החבר של הילד מהגן או את חמתי עם השיניים החדות שלו זה לא נעים אבל יעבור את כולם כשנתאר את האירוע במילים חמודות. בגיל 5 חודשים ומעלה ,אחרי החלפת שיני החלב והתחזקות הלסת כלב ללא וויסות נשיכה, יכול לגרום נזק רציני. שם מילים חמודות כבר לא יעבדו וכנראה שתקבלו 2 טלפונים.

הראשון מהווטרינר העירוני שדורש הסגר לכלב.

והשני מעורך הדין של הננשך.

הקפידו על אבני הדרך בשלבי החינוך ,תיהנו מהטיולים ומהלימוד. אתם מגדלים לכם חבר לחיים.

זכרו, זה לא מורכב לגדל גור, צריך רק לדעת איך

נסו להיזכר בעצמכם כילדים, על התקופה הזאת בה היה משהו שהפחיד אותנו, שהשאיר אצלנו חותם .שלומי הילד הגדול שהטיל פחד על כולם, רותי המורה הקשוחה עם קול הבס המפחיד או רעש זיקוקי הדינור ביום העצמאות.

איך התקופה הזו  אז הייתה נראית אם הייתם מלאי בטחון עצמי, אם הייתם יודעים כמה אתם חכמים, יפים  וחזקים, איפה הייתם היום? במה הייתם עוסקים? אילו אינטראקציות חברתיות היו לכם ומה היה טיבן? איך בטחון עצמי מייצר לנו מציאות שונה.

כמונו, גם הכלבים שלנו …..איך האינטראקציות היומיות שלהם היו נראות בעולם מלא בביטחון עצמי? איך היו ניגשים להכיר כלבים? אנשים ?איך היו מתמודדים עם רעש? עם סיטואציות חדשות?

כמה תסכול מתח וחרדה היו נמנעים מהם (וכמובן מאתנו ,בעלי הכלבים)? כמה כלבים לא היו מסיימים בהסגרים, עמותות וכלביות שונות כתוצאה מהתנהגות אגרסיבית או מפוחדת כתוצאה מחוסר בטחון והיכולת להתמודד?

בטחון עצמי של כלב מורכב מ 3 מרכיבים:

1. בטחון עצמי כתוצאה מגנטיקה.
2. בטחון הנובע מטריטוריה.
3. בטחון הנובע מביטחון בלהקה ובמנהיגה.

חוץ מהמרכיב הראשון בו אין לנו יכולת לשלוט(אלא אם רוכשים כלב – בדקו היטב  וחקרו את בית הגידול וקווי הדם בו ) בשאר המרכיבים יש לנו יכולת להשפיע, לחזק ולתרום להעלאת בטחונו העצמי של הכלב .

אז מה ניתן לעשות על מנת לחזק את הביטחון העצמי של כלבינו?

1. טריטוריה-חזקו את תחושת השייכות של הכלב לבית, צרו לו סביבת שינה פרטית נוחה. צרו חוויות חיוביות בטריטוריה תוך האכלה ומשחק.
2. להקה ומנהיגות-

• צרו קשר חזק עם כלבכם, למדו אותו קשר עין. כלב שמרגיש בטוח בלהקתו יתפקד טוב יותר בסיטואציות שונות.
• לכו-צאו לטיולים ארוכים עם כלבכם, הלהקה מסתובבת ביחד.
• העניקו אהבה במקומות הנכונים והיזהרו לא לחזק התנהגות שלילית.
• קבעו גבולות ברורים להתנהגות-חינוך בסיסי יסייע לכלבכם להבין טוב יותר מה מצופה ממנו. השתמשו בלמידה חיובית וחיזוקים חיוביים על מנת לייצר אצל הכלב הצלחות בונות ביטחון. הרימו את הרף לאט לאט, זכרו את המטרה- העלאת הביטחון העצמי – העיקרון הוא לייצר תנועה איטית לעבר הצלחה גדולה תוך פירוקה ליעדי משנה. אנחנו כל פעם מלמדים משימות קטנות ומחזקים על ההצלחות.

3. למדו את כלבכם טריקים שונים כאקט של לימוד והצלחה. לימוד פעולות שכל תכליתן הוא כיף וחיזוק הביטחון עצמי דרך הצלחות. תן יד, להתגלגל,PLAY DEAD, ללכת אחורה או לקפוץ דרך חישוק.

• TARGET STICK – כלבים מתקשרים איתנו עם אפם ועם כפות הידיים. מרגילים את הכלב לגעת עם כף הרגל או האף תוך חיזוקים חיוביים באובייקט כלשהו. ברגע שהכלב הבין את הרעיון ניתן לייצר משחקי נגיעה שונים ואף לתת לו עבודה בבית כגון הדלקת אור או פתיחת דלתות בהנחיה שלנו. פעילות זו שהופכת להתניה היא עוד דרך להסב את תשומת ליבו מאובייקטים או דברים מהם הוא חושש ולהתרכז במשחק.
• דרוג החשיפה לאובייקט מפחיד-הציגו לכלבכם את הדבר ממנו הוא חושש ממרחק נכון(בו הוא לא מגלה סימני חשש), התקרבו מעט, חזקו אותו ושובו אתו לאחור. עשו זאת שוב ושוב תוך צמצום המרחק. כבדו את זמן הלמידה של כלבכם ואל תדחקו אותו לסיטואציות מלחיצות.
• העתקת התניה של אובייקט אהוב-הראו לכלבכם בן משפחה אהוב הצביעו עליו ואמרו "מי זה" בקול נעים, חזקו את הכלב וצפרו אותו בחטיף כשהוא מסתכל על האובייקט וחוזר אלכם. חזרו על פעולה זו מספר רב של פעמים. העתיקו את פעולה זה לאחר שנוצרה ההתניה החיובית למשפט " מי זה" לאובייקט ממנו הכלב חושש. כבדו את המרחק של הכלב מהאובייקט ועבדו בסבלנות לאורך זמן.

זכרו שכלב עם בטחון עצמי הוא כלב מאוזן יותר ,רגוע יותר ושמח יותר בחייו.

"אז חשבנו שזה רעיון נהדר להביא כלב לילדים/ להוסיף חבר למשפחה/ לקנות את הגור המתוק ההוא מהפרסומת לנייר טואלט…נו …לברדור משהו…, לעשות מעשה טוב ולאמץ כלב ממכלאה, קראנו לו לאסי…כמו הכלב המושלם הזה מהסרט.

המציאות לפעמים מוכיחה לנו אחרת, משהו משתבש לנו, משהו לא עובד פה.

"לא ככה זה אמור היה להיות. הכלב בוכה כל הזמן, אנחנו עייפים נורא (אפילו השכנים כבר מתלוננים),הוא כל הזמן עושה צרכים בבית, הוא קופץ עלינו בלי הרף, אפילו על חמותי הוא קפץ עד כמה שזה מוזר ולא הגיוני.

ובחוץ? ממש מלחמה ,מושך ומושך. לא. זה לא הפרסומת של הנייר טואלט. ככה לא נראה החלום. ממש לא.

אז נשברנו, יומיים ארוכים של התלבטויות ורגשי אשם עברו עלינו ובלב כבד החזרנו אותו למכלאה".

ולאסי….מה הוא חושב?

"לא מבין איך חזרתי לפה, אני בהלם שהם ככה ויתרו עלי. מה פספסתי ?הראיתי להם שאני כ"כ רוצה להיות לידם, בכיתי כשהלכו, ככה…בשביל שירגישו טוב, קפצתי עליהם משמחה ,נשבע ,התאמצתי לקפוץ הכי גבוה שאפשר, אפילו על האישה המבוגרת קפצתי גבוה, בתחושה הכלבית שלי היא קובעת שם דיי הרבה. עשיתי פרצוף חמוד, הראיתי להם גם שאני יודע לנבוח ולהגן עליהם. שמעתי שהם אמרו משהו על הצרכים שלי בבית, אני לא מבין, ככה לימדו אותי במכלאה, עושים פיפי וקקי בכלוב הקטן. אם רק היו אומרים לי אחרת הייתי לומד איפה לעשות צרכים ,רק שיהיו מרוצים. אני לפחות בטוח שהם נהנו מהטיולים הארוכים לפנות בוקר, הם בטח שמחו לראות אותי  ALIVE ,חי, טורף את העולם, מנסה להגיע לכל מקום, נו, אנרגטי כזה.

היה לי כיף להיות חלק ממשפחה שלהם- איך זה לעזאזל נשארתי שוב לבד?".

כלבים הם יצורים חיים, רגישים שהוכח כבר מדעית שהם מרגישים, אוהבים, נקשרים אלינו. ישנם המון מחקרים על כלבים שנכנסו לדיכאון אחרי מות בעליהם, כאלו שרצו יבשות שלמות בשביל לחזור למשפחתם.

אז איך ניתן למנוע את אותה הנקודה בזמן בה מחליטים הבעלים לוותר על הכלב שהוא עצמו בחר/ שהוא עצמו קנה ולהחזיר אותו למכלאה או פשוט "לשחרר " אותו במקום ממש ממש רחוק מהבית?

התשובה פשוטה לכך היא פשוטה  ודורשת לימוד על עולמו של הכלב, על התקשורת הכלבית והכנה מראש, עלינו להבין כיצד הכלב יתנהג בתקופת הקליטה, להבין ולהיות סובלניים לדרך שעבר ולמקום ממנו הגיע ולהיערך לכך . לדוגמא: להרגילו למאורת אילוף במידת הצורך, לחזק את הביטחון העצמי שלו ולבסס את יחסי האמון שלנו אתו, לפרוק לו אנרגיה ולייצר לו שיגרת יום קבועה וכו'.

הכנה ולימוד מוקדמים יקלו על הקליטה ועל החיבור בינכם לבין כלבכם.

1. בתקופת הקליטה אל תכפו את עצמכם על כלבכם. תנו לו להגיע אלכם ליחס.
2. הקפידו רק על האכלה מידכם ומהידיים של בני המשפחה. תנו לו לבנות אמון בלהקה החדשה.
3. מקמו את המיטה שלו בפינה שקטה, רצוי במקום בו הוא מרגיש נח וצמוד לקירות. המאורה החדשה תיתן לו את הביטחון הנדרש.
4. הקפידו על טיולים ארוכים- עייפות מסיטה את המחשבה מסטרס.
5. תנו לו את הזמן להיפתח, זה לוקח חודש, חודשיים.

בואו נאמץ אותם לביתנו מתוך הכרות עם עולמם, מתוך הבנה של מה הם מנסים לומר לנו ונקבל בתמורה חבר לחיים. הם סומכים עלינו.

יצאתם לעבודה והשארתם את החבר על 4 בבית.

חזרתם לגלות שהוא השתין באופן מחשיד דווקא בצד שלכם של המיטה או כרסם את דווקא את הנעל האהובה שלכם.

אם המחשבה הראשונה שמתגנבת לראשכם היא, שהתחמן הקטן נקם בכם על שלא הרשיתם לו בבוקר לשחק עם חבר בטיול  הקצר של הבוקר, אז המחשבה השנייה מאשררת את זה כשאתם רואים את השלט הרוס כשעוד חצי שעה מתחיל משחק העונה בטלוויזיה.

למה זה קרה? למה זה קורה לנו עם הכלב שלנו? למה הוא מכרסם? משתין לפתע באמצע החיים? נובח על כולם? נהיה אגרסיבי? שתלטן? רכושני ועוד…

לרוב, התנהגות כזו הינה סימפטום למצוקה, רק קצה הקרחון. מאחורי התנהגות שלילית כזו מסתתר עולם של מצוקה, עולם של ניסיון לדבר אתנו, לספר לנו שמשהו לא טוב להם.

במהלך חיינו נתקלנו הן כהורים והן כילדים לילדים או בוגרים אלימים פיזית או מילולית, שעשו דברים לא נורמטיביים, ייצרו אנטגוניזם. התרחקנו מהם, לא קיבלנו את ההתנהגות שלהם. לימים שמענו שהוא עבר טרגדיה משפחתית, מצוקה כלשהי שבאה לבסוף לידי ביטוי במעשיו.

כלבים לא יודעים לדבר-הם מדברים בסימנים.

קוראים לי כי התעוררה בעיה ,כי לפתע התנהגותו של הכלב השתנתה לרעה.

פגישה והכרות עם הכלב והבעלים לרוב מגלה כי הצרכים הבסיסיים של הכלב לא מולאו והוא מוצא את דרכו הכלבית לפרוק את המתח שלו, האנרגיה שלו, השעמום שלו

לרוב בשלב בו הבעלים הולך להכין קפה הכלב מתקרב אלי ואנחנו מנהלים שיחה קצרה…

אני : תגיד,למה ככה?

הוא: " שייקה אח שלי יקר,אני שמח שהגעת. עשה טובה,תגיד לבעלים שלי שבחמש

פגישה והכרות עם הכלב והבעלים לרוב מגלה כי הצרכים הבסיסיים של הכלב לא מולאו והוא מוצא את דרכו הכלבית לפרוק את המתח שלו, האנרגיה שלו, השעמום שלו

לרוב בשלב בו הבעלים הולך להכין קפה הכלב מתקרב אלי ואנחנו מנהלים שיחה קצרה…

אני : תגיד,למה ככה?

הוא: " שייקה אח שלי יקר,אני שמח שהגעת. עשה טובה,תגיד לבעלים שלי שבחמש

דקות בבוקר אני לא מספיק.

שמצ'עמם לי 10 שעות לבד כל יום.

שהרעש של הגנן כשהוא הולך מכניס אותי לסטרס.

שאני פאקינג בורדר קולי,חייב לרוץ ולפרוק אנרגייה,בחייאת תגיד לו."

לרוב הוא לא עושה דווקא, והוא  לא נוקם בנו …הוא פשוט במצוקה,הוא צועק לנו שלא טוב לו.

הוא במצוקה כי לא לימדו אותו התנהגות נכונה בקרב אנשים.

הוא במצוקה כי הוא לא פורק מספיק אנרגיה.

הוא במצוקה כי הוא ממש ממש בודד.

הוא במצוקה כי הוא המון שעות לבד ומשעמם לו.

הוא במצוקה כי אף אחד לא מתייחס אליו.

אולי כי הוא קשור כל היום?אולי הוא בסטרס להיות לבד?אולי משהו מפחיד אותו?

.אתם מכירים את הכלב שלכם,יודעים מה חסר לו. צרו לו שגרת יום חדשה המושתת על הצרכים שלו.

הפכו אותו לכלב שמח.

זמן הטיול הגיע ואתם הולכים לקחת את הרצועה, הקנגורו שלכם בבית מתחיל לקפץ מהתרגשות ,אתם עושים את הטעות הראשונה ואחרי מאבק קצר אתם מצליחים לחבר לו אותה, עושים מתיחות ליד המחזיקה ומוכנים לקרב….מקווים לחזור עם היד מחוברת למקום.

שם בחוץ הכלב שלכם גורר קדימה, קופץ על אנשים, גורר הצידה או נסרח מאחור. מרחרח את הרצפה, ישבנים של כלבים אחרים או עסוק בעולם מסביבו. לא FUN.

אז בואו נלמד את הכלב שלכם ליהנות לידכם כך שגם כשהוא ללא רצועה הוא ירצה להיות שם.

כשלקוחות מספרים לי על הבעיה שיש להם שהיא שהכלב מושך וגורר אותם אני מתקן ומתאר להם מה היה קורה אם הייתי גוזר את הרצועה בזמן המתיחה, הבעיה הייתה  אחרת. לא שהכלב מושך אלא שהכלב פשוט נעלם, ברח, נגוז.

איזו מחשבה נוגה…הכלב שלכם מעדיף לרחרח ישבן של כלב אחר יותר מאשר ללכת לידכם, מעדיף להיות בכל מקום מאשר ליהנות מצעידה לצדכם. נסו לדמיין את הסיטואציה הזו בעולם האנושי, אדם שהולך אתכם ואתם מנסים להתחמק, ללכת רחוק ממנו, ריח גוף לא טוב? התנהגות מביכה? או סתם כי לא בא לכם עליו. מה זה אומר על טיב הקשר בנכם? מה מפריע לכם בו?

האם הראיתם לכלבכם שכיף לידכם? האם אתם מושכים ומתקנים אותו כל הזמן? גוערים בו? לא נהנים אתו מההליכה ושקועים בטלפון?

נכון, הדרך לרגלי מושלם עדיין ארוכה ונדרשת הכוונה ולימוד מעשי אך רוב המשפחות פשוט רוצות לטייל עם הכלב. כשהכלב שלנו הופך את הטיול לסיוט אנחנו יוצאים אתו פחות ופחות, הוא מגדל בעיות התנהגות יותר ויותר כתוצאה מחוסר פריקת אנרגיה וכדור השלג מתחיל לנוע במורד המדרון.

אז איך עושים את זה?

בואו ניתן לכלב לרצות להיות לידנו. ללא רצועה בשטח סגור ובטוח ועם חטיף ביד. כשהכלב הולך לצידנו ועוצר כשאנו עוצרים אנחנו מצפרים אותו. בזמן ההליכה כשהוא סוטה לכיוון אחר אנחנו פונים לכיוון השני תוך קריאת שמו ומתן חטיף כשהוא מגיע אלכם ומצטרף להליכה.

הכלבים שלנו סקרנים, מובלים דרך חוש הריח, רוצים לבדוק הכל. תהיו מעניינים. דברו איתם, שירו להם, ייצרו אינטראקציה במלל ושפת גוף על מנת שהכלב יהיה מרותק אלכם.

זכרו מה המטרה – שכשהכלב שלכם יפגוש כלב אחר הוא יספר לו…"שומע? כל לילה אני כבר מחכה לבוקר לטיול הבא שלנו ביחד לזמן איכות הזה שאני הולך אתו, ליד הרגל שלו, הזמן הכי טוב ביום. הוא ממש מתייחס אלי, מלטף אותי, הוא אוכל לי את הראש אבל לא אכפת לי".

עכשיו כשהוא אוהב להיות לידכם בסביבה בטוחה ועם פחות גירויים, שימו עליו רצועה ותמשיכו לתרגל, העלו את רמת הגירוי בקצת כל פעם.

זכרו כי החיזוק הכי משמעותי עבור הכלב שלכם זה הטיול, העולם בחוץ. אם הוא מושך אתכם, מותח את הרצועה ,קופץ עלכם כשאתם מביאים את הרצועה, עצרו-אל תמשיכו . אל תחזקו אותו על ידי המשך הפעולה שתביא אותו החוצה. עשו הפוך….הורידו את הרצועה/חזרו אחורה הביתה והתחילו מהתחלה.

תרגלו את הנושא עם המון סבלנות….אין דבר כיף יותר מטיול רגלי נעים עם הכלב שלך.

הכלב שלכם יבין שרק הליכה עם רצועה לא מתוחה תביא אותו החוצה לטיול.

חזרתם הביתה מהעבודה אתם פותחים את הדלת, רואים את הכלב שלכם משפיל מבט והולך להתחבא אתם ממשיכים לטייל עם העיניים ומתקשים לזהות את המקום בו עמדה הספה. בחלל הזה שבו היא הייתה מונחת  יש עכשיו המון כדורים קטנים בצבע בורדו-זיכרון עמום לספה בצבע בורדו שעזבתם בבוקר.

יש לכם כלב משמיד-כלב שברגע שאתם יוצאים מהבית ,מתחיל לעבוד.

נסו להיות הכלב שלכם לרגע….הלכתם לישון עם הבעלים שלכם ב 23.00 וקמתם אתו ב 6.00  בבוקר ,אתם יודעים את הלו"ז ,הוא מתארגן ומוציא אתכם ל- 10 דקות פיפי וקקי ועוד מסתכל כל הזמן בקופסה הקטנה הזו שיש לו ביד.

הוא מזרז אתכם וטוען שהוא ממהר…שוב …ממש כמו אתמול (אז שיקום מוקדם יותר…מה אני צריך לנהל לו את הזמן?)והנה הופה עולים הביתה. הוא לוקח את המפתחות, אומר בי, סוגר את הדלת ונעלם לו. אתם יושבים לכם בשקט הזה של הבית, מלאים באנרגיה של שנת לילה טובה נוקשים עם האצבעות על הרצפה וחושבים לעצמכם ….ממממ …. מה נעשה היום?

בלית ברירה, עם המון שעמום ותסכול עצום אתם מחפשים תעסוקה. הבית מלא בדברים שאפשר להתעסק איתם ואתם ניגשים לעבודה.

כלבים הם יצורים מופלאים, רגישים וחכמים, הם זקוקים לפעילות פיזית ומנטלית. חייבים!!!!

דמיינו על שגרת היום שיכולה להיות להם:

הם קמו בבוקר ויצאו לפעילות גופנית אינטנסיבית, הם חוזרים עייפים ורוצים לאכול, יש להם צעצועי האכלה והם צריכים לעבוד בשביל לאכול, הם תוהים אם לישון קודם כי הם גמורים מהטיול או לאכול קודם. בלב הם אומרים נו, נו  יאללה תחפף לעבודה שלך, אתה עושה לי רעש בבית, אני רוצה לישון. כשהם קמים מחכה להם עוד צעצוע לעיסה או עצם טובה-שגרת יום לא רעה בכלל.

אתם חוזרים הביתה ומגלים שהבית עומד על תילו, הכלב שלכם למד להעסיק את עצמו עם צעצועי לעיסה שווים מלאים באוכל שלו במקום ללעוס לכם את הבית.

אז מה עושים עם כלבים שמשחיתים לנו את הבית?

1. הפתרון המשמח ביותר זה פשוט למצוא לו חברה. שכנים עם כלב משועמם לא פחות, פנסיונים יומיים או סבא שבא לארח חברה.
2. במידי מגבירים את הפעילות הגופנית בדגש על הבוקר(כן כן, קשה בבוקר אבל מבטיח לכם,…היום ניראה אחרת לגמרי אחרי ספורט.)
3. מפסיקים במידי האכלה דרך צלחת ומרגע זה, כלל האוכל עובר דרך צעצועי האכלה דוגמת קונג לעיסה.
4. אחרי הפעילות הגופנית וכשאתם יוצאים מהבית השאירו לכלב שלכם צעצועי לעיסה מלאים באוכל יבש אחרי שהרטבתם אותו והקפאתם אותו וכמובן מרחתם למעלה חמאת בוטנים ללא ממתיק או כל דבר אחר שהכלב שלכם אוהב מאוד.

דרך תיעול השעמום והרעב של הכלב שלכם לצעצועי לעיסה ,הכלב שלכם ילמד לשכב בשקט ולהתעסק איתם על מנת להשביע את הרעב שלו. כל היום הוא ינוע סביב רצונו לאכול לבין העייפות שלו מהטיול.

5. השאירו לו עצמות או משחקי לעיסה אחרים, כאלו מהחנות חיות מחמד או עצמות בקר מבושלות וקפואות מהקצב.
6. השאירו טלוויזיה או רדיו דולק, כלבים מתקשים עם השונות הגדולה בין רעש. בית שוקק בפעילות לדממה שכולם נעלמים להם לעבודה או למסגרות.(אגב, מחקרים מדברים על מוסיקה קלאסית כגורם מרגיע).

רוב בעיות ההתנהגות מופיעות כשהצרכים הבסיסיים של הכלבים שלנו לא ממולאים .פעילות פיזית ומנטלית הם צורך בסיסי וחוסר בהם יוצר שעמום -במקרה הטוב הוא נגמר בהרס הבית, במקרה הרע הוא זולג לבעיות נפשיות שעלולות לצוץ.

בחרנו כלב להיות חלק מהמשפחה שלנו, יש לנו אחריות לבריאותו הפיזית אבל לא פחות חשוב מכך לבריאותו הנפשית . תנו לו את האפשרות להיות כלב מאושר….

נסו להיזכר בילד שלכם מגיע לגן או לביה"ס חדש בשבועות הראשונים. דבוק אלכם, חושש מכמות הילדים הזרים, מההורים המלווים ומהצוות החדש. כמה זמן לקח לו להתרגל, לתפוס את האנשים והילדים הזרים הללו כנעימים? כמה זמן ביליתם מחוץ לגדר בהקשבה לחוצה לבכי קורע הלב שלו שבא כתגובה מהתמודדות עם עולם חדש?

.

כמה כיף כשהכלב שלכם פשוט אוהב את העולם, אוהב אנשים, מגיב אליהם באהבה ומקבל בחזרה. לשבת אתו בבתי קפה, לקחת אותו ללוות את הילדים בבתי הספר ובגנים, לארח המון חברים בבייתנו כשהכלב שלנו מקשקש את דרכו מאורח לאורח.

ומהצד השני כמה מורכבים הם חייו של כלבינו בעולם אנושי כשהוא מפחד מאנשים, מגברים, נשים או ילדים. כמה מתח מלווה את חייו בכל אינטראקציה עם אנשים זרים. ככה ,כל יום לחשוש מהם, לברוח או להגיב בתוקפנות כלפיהם, כמה מורכב לגדל כלב כזה? לחשוש להביא חברים הביתה, ילדים שחוששים לבקר את הילדים שלנו, למנוע ממנו להתלוות אלינו לפעילות משפחתית.

כבר בגיל 8 שבועות גורים מתחילים לפתח מודעות סביבתית, להתבייש, לחשוש. חשש זה  עלול תעצב לידי תוקפנות כבר בגיל ההתבגרות של הכלב סביב 7-10 חודשים(תלוי גזע וגודל) ולכן קיימת חשיבות עצומה ללמד אותו לאהוב אנשים ובעיקר גברים וילדים אליהם כלבים מגיבים בחשש הכי הרבה.

ללמד גור לאהוב אנשים זה קל ומהנה. הוא פשוט צריך לפגוש לפני גיל 13 שבועות לפחות 100 אנשים זרים שילטפו ,יחבקו, ירימו וישחקו אתו. הסיטו את כל האוכל של הגור שלכם לטובת אותם 100 אנשים שיאכילו אותו כל יום מכף ידם. תארו לעצמכם מה עובר במוחו של הגור הקטן שלכם שכל האוכל בחייו מגיע ממגוון של אנשים זרים כל יום?

"ואאוווו, המין האנושי הזה הוא פשוט משהו, כ"כ נע ימים, כ"כ מפנקים"

.אז אם אנחנו כאלו אז הגור שלנו אוהב אותנו, אוהב אנשים וכך הוא יתעצב ככלב בוגר.

קל!

אבל מה קורה עם הכלב הבוגר שלנו שאימצנו, שקיבלנו כך או שפשוט לא נחשף בצעירותו והוא כבר מקטלג אנשים כאיום? כמשהו מפחיד ומגיב אליו באגרסיביות?

הדרך שלנו ליצור שינוי היא דרך שינוי התודעה שלו לגבי אנשים. הפסיקו לתת לו אוכל מצלחת, העבירו את כל האוכל בחייו דרך אנשים זרים. אם ניתן דרך האכלה מהיד שלהם ואם לא כי הוא נירתע דרך זריקת גרגר אוכל אחרי גרגר במרחקים הולכים ומתקרבים אלכם ודרך זה בניית האמון שלו ויצירת קישור חיובי לאותו אדם זר.

הקפידו שהוכל בחייו של הכלב הבוגר והחושש שלכם יגיע אך ורק מזרים.

אם כלבים בוגרים ומעוצבים זה כבר מורכב יותר ויכול לקחת שבועות וחודשים.

במידה ולקחתם גור או יש לכם כלב בוגר ביישן או כזה שקטלג את האנשים כמשהו מלחיץ ומפחיד התחילו מיד לעבוד.

 תנו לו סיכוי לחיים "נורמליים" יותר נטולי פחד

סוף סוף הילדים נרדמו, סוף יום. אתם יושבים תשושים אוכלים משהו ומנסים להחליף מילה לפני השינה ,נהנים מהשקט. ואז בדיוק אז מגיעה ההיא מהוועד ,דופקת קלות על הדלת ונוהל קרב מתחיל. הכלב שלנו נובח בקולי קולות, מעיר את שלל הילדים בבית ומבריח את שארית הערב השקט לו יחלנו.

מי מאתנו בעלי הכלבים לא מכיר את הנביחות של כלבינו שמגיעות בדיוק אבל בדיוק שלא בזמן או ממש כל הזמן? כשהקטנים סוף סוף נרדמו, על כל דבר שעובר בחלון, על כל אדם שעובר ליד הדלת שלנו או כשאתם יוצאים מהבית והשכנים כבר מתלוננים.

נבחנות שכזו יכולה להוות מטרד לא קטן כשחיים ביחד עם כלב .בעוד בשוק קיימים כל מיני קולרים שנועדו למנוע את הנביחות באופן גורף ללא התחשבות במה הכלב שלנו מנסה להגיד ולמה(פחד, נרגשות, קריאה לתשומת לב ועוד),לימוד הכלב הוא דבר פשוט יחסית שנועד להוריד באופן משמעותי את כמות הנביחות ולשלוט בהן ע"י לימוד הבקשה "שקט".

אז איך עושים את זה?

על מנת ללמד את הכלב לשתוק ע"פ סימן עלינו קודם ללמד אותו לנבוח ע"פ סימן.

בואו נקרא לבעיה בשמה וניתן לה שם-הכלב שלנו נובח, בואו נגרה אותו לנביחה ונלמד אותו את הפקודה דבר. על ידי חיזוק הפעולה והצמדת הבקשה בקול ובתנועה  הכלב ילמד לנבוח כשנבקש ממנו .השתמשו בכלים שנמצאים בחיי היום יום שלכם וגורמים לו לנבוח כמו: צלצול או דפיקה בדלת ,אינטרקום, דלת המעלית שנפתחת או יונה שמתיישבת על החלון.

עכשיו כשהכלב שלנו יודע לנבוח ע"פ בקשה נעודד אותו לנבוח. תנו לו לנבוח קצת ואז בקול שקט אמרו "שקט" "שקט" בקול שקט והצמידו חטיף ריחני(נקניק לדוגמא) לאפו.

לכלבים יש בין 200-300 מיליון קולטני ריח באפם(בניגוד אלינו בני האדם התתרנים שנותרנו עם 5 מיליון קולטני ריח בלבד).שימוש בפיתוי לאפו של הכלב יגרום לו להיות בשקט. חכו 2 שניות ותנו לו את החטיף. חיזרו על פעולות אלו מספר חזרות רב והגדילו את משך הזמן בהם הכלב שותק ועד לנתינת החטיף.

עכשיו אתם יודעים לשלוט הן בנביחה והן בשקט.

נבחנות אובססיבית-בין אם אתם בבית ובין אם לאו, רצוי שתתעלו את כל!!(כלומר,בלי צלחת אוכל בלל) האוכל של כלבכם לצעצועי האכלה דוגמת קונג לעיסה( ראו סרטון" מה הקשר בין חינוך, האכלה מצלחת האוכל וכומתה?") כלב ישמח לקבל את ארוחת הבוקר שלו בצעצוע שכזה  ולהתעסק אתו במקום לנבוח יום שלם כשאתם לא נמצאים או בזמן שאתם לא פנויים לתת לו תשומת לב. לימוד גורים או כלבים בוגרים לרביצה שקטה תוך התעסקות בצעצוע האכלה הינה לימוד מתגמל ואפקטיבי הן לכלב ויכול להוריד תוך מספר ימים מועט את כמות הנביחות בצורה דרסטית.

הערה חשובה!!!! נבחנות יכולה לנבוע מפחד, מצוקה שיעמום ועוד. יש כמובן להבין מהם הסיבות להתנהגות שכזו ולהתייחס לפתרונות הגורמים למצוקה כזו או אחרת וגורמת לו לפתח בעיות התנהגות.

דפיקה בדלת ומצב כוננות הוכרז בבית , יש אורח בדלת ואתם יודעים מה הולך לקרות. עוד שנייה הדלת תפתח והכלב החברותי שלכם מתכוונן לעוד  STRIKE מוצלח במשקל 30 קילו. אין אורח שמצליח להתחמק מקפיצות השמחה האלו .

מיד נשלפת הרצועה כלבכם נקשר אלכם כשבת הזוג נשלחת לקול מחאתה לפתוח לאמא שלך את הדלת.

בדרך, הכלב החביב שלכם שכל חטאו הוא שהוא אוהב אדם ושככה הוא יודע להראות שימחה מורחק מהאורח ובעצם מקבל עונש על היותו חביב.

לא מורכב ללמד כלב נימוסים והליכות

אז איך מלמדים אותו לקבל אורחים יפה…ללא קפיצות?

1. היכנסו הביתה כשאתם מחזיקים בגובה הפנים חטיף שווה
2. גם לכלבים נמאס לקפוץ הרבה על הרגליים האחוריות שלהם ללא כל תגובה-התפקיד שלכם בזמן שאתם מחזיקים את החטיף בגובה הפנים זה להתעלם מכלבכם הקופצני-אין מגע ,אין קשר עין.
3. כלבכם בזמן הקפיצות יהרהר לעצמו….ממממ…..מה יש לו זה, למה הוא לא מחבק אותי, דוחף אותי ,מתייחס אלי? וירד למטה
4. אבל….
5. בגלל שאתם עדיין מחזיקים את החטיף גבוה הוא כן ירצה להתבונן בו. לכלבים קשה לעמוד ולהרים ראש גבוה למעלה ולכן הוא יוריד את ישבנו לרצפה
6. עכשיו חזקו אותו תגידו לו כמה מהמן הוא ותנו לו את החטיף.

התעלמתם מהתנהגות שלילית וחיזקתם התנהגות חיובית-לימדתם אותו מה אתם מצפים ממנו .

תרגלו עם מספר רב של אנשים ולאט לאט העלימו את החטיפים ועברו לחיזוקים מילוליים ופיזיים.

ולמחבקים בנכם…עכשיו כשכלבכם מקבל אתכם בישיבה כברירת מחדל גרו אותו עם חטיף או התלהבות לקפוץ עלכם לחיבוק …הצמידו את המילה קפוץ לפעולה וחזקו אותו עליה.

עכשיו גם אמא שלך תבוא בשמחה וגם אתה תקבל חיבוק

הגיע בוקר, לואי ישן טוב – 8 שעות, כמו שממליצים. הוא מוכן להתחיל יום חדש.
הוא מתחבר לרצועה אחרי 5 כשכושים עם כל הגוף וליקוק אחד גדול לבעליו והיידה…
10 דקות של פיפי – קקי – רחרוח דשא ואיזה רחרוח ישבן אקראי של כלב אקראי עם ה- 10 דקות שלו, והביתה.
והנה הטקס המוכר- כולם עושים פרצוף אפוף ממהר כזה,
כולם מתארגנים לדברים האלו של אנשים ו- פוף! הדלת נסגרת ונהיה שקט….
מממממ….ממממממ… לואי נוקש באצבעותיו על הרצפה וחושב….מה עושים היום?
כנראה כמו אתמול – לואי יבהה בקיר, יישן ואז שוב יבהה, יפרק איזו נעל בית טובה, שוב יישן ושוב יבהה.

לא מעט בעיות התנהגות נולדות או מתפתחות כתוצאה מחוסר פעילות גופנית ופעילות מנטלית.
הכלבים שלנו חכמים, נולדו להיות בתנועה, לשרוד, ללכת, לצוד, לשוטט עם הלהקה.
כשאימצנו אותם לחיינו במאה ה-21 הם קיבלו על עצמם המון זמן לבד.
המון אילוצים שנובעים מאורח חיינו, אבל הצרכים שלהם לא השתנו.
הם לא אמורים לשבת ולבהות הם אמורים להיות עסוקים, להיות עייפים.

לואי יכול היה שיהיו לו ימים אחרים, מספקים יותר, חיים מאושרים יותר.
איך?
זה פשוט…
כלב מאושר זה כלב עייף!
קומו מוקדם ועשו איתו פעילות גופנית אינטנסיבית. לכו,רוצו או רכבו.

שנייה לפני שאתם יוצאים לעבודה הסתכלו עליו-
אם הוא משדר לכם בעיניו: ״נו,נו – סעו כבר. תנו לישון, סגרו את הדלת ותנו לי שקט״ – אז הצלחתם.

כלב שמח זה כלב עייף.

אחד הפתרונות שאני מציע למשפחות נטולות זמן וכח בשעות בהן האספלט לא רותח לכלבים אנרגטיים הוא רכיבה על אופניים ופריקת אנרגיה לכלבכם תוך הקשבה ליכולתו ובצורה מדורגת.
קבעו לעצמכם ולכלבכם את מספר הקילומטרים היומי ומדדו אותם.
היעזרו בסמארטפון שלכם ובאפליקציות הבריאות.
מחקרים מדברים על התרומה המשמעותית של פעילות לבריאות הכלב,
הן בצד המנטלי והן בצד הפיזי (גם שלהם ולגמרי גם שלנו).

בואו לרגע נהיה אנחנו הכלב שלנו, בואו נחיה בעולם אנושי לחלוטין בו היצור היחיד השונה, עם יכולת ההבנה,

התפיסה והביטוי שונים לחלוטין זה אנחנו.

באו נסתכל סביב ונבין כי גורלנו, מילוי הצרכים שלנו האינטראקציות החברתיות שלנו תלוי בלהקה האנושית שלנו. תלויים בהם לחלוטין! ועכשיו הם הולכים. ולנו אין שעות ואין תכניות או הרגלים, אין לנו מושג מתי הם יחזרו והאם…..

המצב הזה בו כלב חווה פרידה ללא ידיעה וללא ביטחון הוא תופעת חרדת הנטישה או כמו שאנו היינו קוראים לו בתרגום להתנהגות אנושית….פאניקה. מצב נפשי  מתוח בעל מאפיינים פיזיולוגים כגון:

• נביחות או יללות.
• איבוד תאבון.
• הקאות או מתן שתן ללא שליטה.
• דפיקות לב מואצות, נשימה מהירה, ריור, אישונים מורחבים.
• לעיסת דברים.
• ניסיונות לחפור את הדרך החוצה דרך קירות, דלתות וחלונות.

אז ממה בעצם היא נגרמת וכיצד ניתן לטפל בה ולסייע לכלבינו?

יעידו בעלי כלבים עם חרדת נטישה כי הנושא מורכב וטעון רגשית מאין כמוהו כמו גם הטיפול המורכב בה. האמוציות, הכאב המלווה את הבעלים בכל יציאה מהבית גורמת לבעלי כלבים רבים לוותר ולמסור את כלבם. ע"פ מחקרים 1 מכל 5 כלבים סובל מחרדת נטישה והיא מהווה אחד מהגורמים המשמעותיים לנטישת כלבים על ידי בעליהם.

אין תרופה אחת לנושא זה והדרך היא ארוכה ומורכבת מפאזל של עשייה יומית במגוון דרכים:

1. פעילות גופנית-אחד מהדברים החשובים ביותר ביצירת תשתית לפתרון הבעיה היא לעזור לכלב להגיע למצב תשישות לאחר פעילות גופנית לפני שעוזבים את הבית. במצב זה הכלב מפוקס על מנוחה והתאוששות ולא על התמודדות עם חרדת בעזיבת בעליו.
2. שבירת שיגרה-שנו מדי פעם את כל אותם הרגלים וטקסים המעידים על כוונתכם לצאת. המקלחת הקבועה, הכנת הכריכים, סידור התיק. הכלב שלכם מייצר התניה חרדתית הקשורה אליהם.
3. אדישות-צאו וחזרו באדישות. אל תייצרו התרגשות סביב היציאה והכניסה. חזקו את כלבכם רק כשהוא רגוע.
4. תלות-למדו את כלבכם לשחק ולהעסיק את עצמו, להיות לבדו. תרגלו והנחו אותו להיות במקום שלו בזמן שאתם בחדר אחר .התכרבלו אתו במיטה אם זה רצונכם אך שלחו אותו למיטתו בנפרד מכם בלילה.
5. בצעו פרידות יזומות לאינטרוולים קצרים על מנת לתרגל אותו. הרימו את הרף באטיות ובהתאם לתחושת וחווית ההצלחה של כלבכם. הראו לו שאתם תמיד חוזרים.
6. כלבים רגישים לשינויים באנרגיה במרחב שלהם…רעש, ריח, תנועה. יצרו להם עד כמה שניתן חוויה דומה לזו שאתם שם. הדליקו טלוויזיה ,מחקרים מראים כי מוזיקה קלאסית תורמת ליכולת של כלבים להירגע במצבי חרדה.
7. השתמשו במאורה(כלוב אילוף או הטסה) על מנת לייצר מרחב קטן התורם לתחושת הביטחון והשליטה של הכלב.
8. צעצועים-השאירו לכלבכם צעצועים ועצמות אתם יעביר את הזמן עד לחזרתכם. נסו לייצר התניה בה בלכתכם הוא יקבל את העצמות השוות ביותר.
9. משחקים אינטראקטיביים-מצאו כאלו שילהיבו אותו ולמדו אותו כיצד לשחק משחקים אלו הם דרך מעולה להפגת תחושת הבדידות עד לחזרתכם.
10. ולא אחד גדול-אין טעם לכעוס על כלב עם חרדת נטישה שפירק לכם את המשקוף בבית בניסיון לצאת ולחבור אלכם. הוא במצוקה .

זכרו כי חרדת נטישה אמנם מורכבת ,תובענית באופן הטיפול בה ודורשת בעלים מחויבים לבריאות הכלב אך בעבודה שיטתית ונכונה ניתן לאפשר איכות חיים גבוהה הן לכם והן לכלבכם.

אנחנו קמים בבוקר, הולכים לישון בלילה ובמהלך כל היום 24/7 אנחנו טרודים בלספק את צרכינו: לישון, לאכול, ליצור לנו משפחה תומכת שמעניקה אהבה, בונים לנו בית שמהווה מקום בטוח, לומדים על מנת להשיג עבודה ועוד.

גם לכלבים שלנו יש צרכים, אומנם בסיסים יותר אבל חשובים לא פחות ומהווים את הבסיס לכלב מאוזן, בריא עם תקשורת חיובית לסביבה האנושית והכלבית.

אז מהם הצרכים האלו?

1. פעילות גופנית המותאמת לגזע הכלב ואופיו.
2. גירויים מנטליים.
3. תחושת ביטחון.
4. מנהיגות.
5. עקביות.
6. חברה.
7. ללעוס משהו:).
8. ללמוד ולהבין דרך הקשר חיובי.

כשממלאים את רשימת הצרכים הזו מקבלים שותף אמיתי ומסופק לחיים.

1. פעילות גופנית-בעבר כלבים עבדו למחייתם בעבודות שונות: רעיית צאן, שמירה, ציד, הגנה ועוד. בעידן המודרני הכלבים משמשים בעיקר ככלבי משפחה. הגנטיקה לא השתנתה ,הם עדיין צריכים לפרוק כמות גדולה של אנרגיה. ריצה, אופניים, הליכה, משחקים עם כלבים אחרים כולן דרכים טובות לעשות זאת. זכרו כי האנרגיה הזאת תצא ,או בספורט משותף או בעיצוב מחדש של ספת הנטוצי החדשה.
2. גירויים מנטליים-כלבים הם יצורים חכמים ורגישים, הם צריכים פעילות שתגרה אותם מנטלית כמו :לפתור בעיות שמציבים להם, להעסיק אותם עם משחקי מזון ומשחקים משולבי חשיבה ופעילות גופנית .כל אלו יעשו את העבודה כמו גם אילוף לתרגילים, למשימות וטריקים כאקט של משחק ושיתוף פעולה עם הבעלים.
3. בטחון-אחד מהדברים הבסיסיים עליו נשענת מערכת היחסים הזו היא בהרגשתו של הכלב שהוא מוגן. שימו לב לא לדרוש ממנו דברים שאינו יכול עדיין לבצע, למדו אותו וחזקו את תחושת הביטחון שלו, כבדו את זמן הלמידה והקצב שלו.

אם הכלב ירגיש מוגן ובטוח לא יהיה לו צורך לתקוף בשל פחד, הוא יסמוך עלכם כמנהיגים שתשמרו עליו.

4. תהיו מנהיגים– פשוט להנהיג, להוביל, ללמד דרך .למדו אותו מה אתם מצפים ממנו ומה לא מקובל עלכם. שבחו וחזקו אותו על ביצועים טובים ותקנו אותו בצורה נכונה ובונה במקומות בו הוא פספס.

זכרו שמנהיגות נמדדת כל יום, כל שעה, כל דקה.

5. היו עקביים-אתם ובני משפחתכם, חברי הלהקה שלכם. כלבים מבינים שיגרה, לומדים התנהגות עקבית ומיישמים אותה. הם אינם מבינים דקויות של בני משפחה שמתנהגים שונה ממה שלמדו. אל תכשילו אותם, דברו בשפה אחידה.
6. חברה-כלבים הם חיות להקתיות, הם ניזונים מאינטראקציות חברתיות. אל תבודדו אותם בחצר, צרפו אותם למשפחה, קחו אותם לטיולים ולסבתא בימי שישי.

הם זקוקים לתשומת הלב הזאת. אם לא תתנו להם אותה הם ימצאו את הדרכים לקבל אותה – לרוב כנראה לא תתמוגגו מהדרכים היצירתיות שלהם למשיכת תשומת לב.

7. תנו להם ללעוס– כן, זה מעסיק אותם, הם אוהבים את זה. תעלו את הרצון לכרסם לדברים הנכונים לכם, עצמות בקר, עצמות מוכנות מחנויות ושכאלו. תנו להם להתעסק בזה כפעילות כשאתם לא בבית. שמרו בריאותם הנפשית ועל השולחן בפינת האוכל עם 4 רגליים.
8. ללמוד דרך הקשרים חיוביים-הם צמאים ללמוד, להבין. למדו אותם דרך נתיבים שהם מבינים. צרפו פעולה חדשה לפעולה שהם אוהבים. לדוגמא: הכירו להם איש זר תוך משחק וקבלת חטיף, עצבו להם תודעה והקשר חיוביים איש זר=משחק וחטיף.

זה קל להיות מאושר עם הכלב שלך. צריך רק לגרום לו להיות מאושר

ילדים לא נולדים עם הידיעה שיש צורך לפחד מכלבים.
לא פעם אנו רואים ילדים קטנים שניגשים ללא חשש לכלבים גדולים – מראה שמעלה תמיד חיוך על פני הסובבים לנוכח החיבור.
החדשות הטובות הן, שכל אלו הם תוצרים סביבתיים שניתן לשנות.
אך מעבר לכך שניתן לשנות – יש לנו את האחריות לשנות אותם אצל הילד שלנו, על מנת שיגדל שלם יותר ובעל בטחון עצמי גבוה יותר.

אבל יש גם ילדים אחרים, כאלו ש"למדו" לפחד מכלבים.
נכון, כל ילד מגיע עם האופי המיוחד שלו. חלקם סקרנים, מעיזים, בישנים, חסרי או בעלי בטחון עצמי. כל ילד ניגש לסיטואציות חדשות בצורה אחרת. אך המשותף לתוצאה של פחד מכלבים בסופו של דבר הוא החשיפה והחוויות שהילדים חוו מהסביבה.

ישנן סיבות שונות לפחד שכזה, במשוואה הזו של אופי וחוויות:

רוב המשפחות הפונות אליי כדי שאסייע לפתור את הפחד של אחד או יותר מהילדים (ולעתים גם אחד מההורים) מכלבים, על מנת שיוכלו לאמץ או לקנות כלב, או לא לפחד מכלב קיים, מבינות את החשיבות העצומה שיש לגידול ילדים לצד כלב.

והם צודקים!
יש כל כך הרבה סיבות למה עלינו לשאוף לגדל את ילדינו לצד כלב:

חיבור נכון בין ילדים לכלבים תורם מאוד לביטחונו העצמי של הילד,
משפר את היכולות הסוציאליות שלו,
מרגיל אותו לאורח חיים אקטיבי פיזית ובכך לשמירה על משקלו ובריאותו,
מפתח תחושת מסוגלות.
מטפח מיומנויות אצל הילד.
מפתח אחריות אישית.
מפתח כישורי תקשורת בין אישית.
מחזק תחושות אמפטיה ויחס אכפתי לסביבה.

אז מה עושים בפועל כשהילד מפחד?
הנה כמה פעולות שאתם יכולים לעשות כדי לייצר את השינוי הזה ולטפל באותו פחד:

• למדו את ילדכם אודות כלבים, עולמם, שפתם, כיצד הם מתקשרים, מה משמח אותם, מה הם לא אוהבים – תנו להם ידע שיוביל לתחושת שליטה.
• קחו אותם לתחרויות אגיליטי (ספורט כלבני), תערוכות, בתי גידול. אל תנסו לשכנע אותם לכלום, תנו להם להתבונן מרחוק ולבנות עניין וסקרנות.
• הראו להם סרטים על כלבים, מומלץ סרטי ילדים בהם קל יותר להתחבר אל הכלב דרך הרגש וממקום בטוח (101 כלבים וגנבים, בולט, קוראים לי בטהובן, טרנר והוטש ועוד).
• חפשו כלב בוגר ורגוע אצל חברים או מאלפים ושהו עם ילדכם במרחק מספק בו הילד מרגיש בטוח. נסו יחד אתו לתאר את התנהגות הכלב דרך המסע הלימודי אותו עברתם (בסעיפים למעלה).
• קחו את הזמן. אל תלחצו עליו. חזרו על תהליך יצירת הקירבה שוב ושוב. תנו לדמות בה הילד בוטח לשבת ליד הכלב וללטף אותו. תנו לדמות זו להוות מודל עבור הילד.
• הראו לילד כיצד מאכילים, מלטפים, מברישים, מלמדים פקודות וטריקים. הציעו לו בהדרגה להשתתף.

ילדים וכלבים הם עולם שלם שתורם אחד לשני.

אל תוותרו על החיבור הזה, פעלו להצלחתו.