המראה של גור חמוד שמנמן, שובב ומקסים מעלה אצל כולנו חיוך. זה הרי מה שרצינו. גור מקסים וחברותי שיהפוך להיות כלב בוגר ידידותי…חבריקו כזה לנו ולילדים. איזה באסה שחוסר ידע גורם להמוני כלבים לפתח בעיות התנהגות קרטיות המבוססות פחד ששולחת אותם חזרה לעמותות, להסגרים, לשיטוט בין משפחה למשפחה ועד להרדמת חסד.
אין באמת מידע אמין על הרדמות חסד בישראל אבל בין אם זה אלפי כלבים ועד לכמאה אלף כלבים בשנה ע״פ עמותת ״תנו לחיות לחיות״ עדיין…מספרים הזויים.
לא פעם אני נפגש עם משפחה בשלבים מתקדמים של גידול הגור שלהם. אני פוגש גור, מתבגר או כלב בוגר עם בעיות התנהגות שרובן יושבות על חשש ופחד. אני פוגש כלב שנמנע ממני במקרה הטוב….במקרה הרע נובח בלי הפסקה או תוקף. כלב שמסרב לצאת החוצה ואם יוצא מסרב לעשות צרכים בחוץ, תוקף אופנים, אנשים רצים או כלבים, ולפעמים חרד מרעשים. אתם הייתם מחזיקים כלב כזה? כלב שמסכן את הילדים שלכם? שמייצתר חוסר נוחות לחיות בבית שלכם? אז בשיחה על קפה אני מנסה לברר את מקור הבעיה. אני מגלה שלפעמים זה גור שנולד אי שם במדבר ולא עבר תהליך של סוציליזציה עם אנשים או עם סביבה אנושית… ולפעמים זה כל כך פשוט וכל כך מקומם… המשפחה קיבלה עצה גרועה ממישהו ברחבי הרשת או מהוטרינר שלהם לשמור על הגור בריא ולא להוציא את הגור עד חיסון הפרוו השלישי שזה בערך 3 חודשים.
אז כן, יש מחלות גורים מסוכנות כמו מחלת הפרוו. ועדיין….הסיכוי לחטוף מחלה כזו קטן בהרבה מאשר התוצאה של גידול כלב עם בעיות התנהגות חמורות כתוצאה מחוסר בסוציליזציה מוקדמת וחשיפה מינימלית לעולם החיצון שיובילו בסופו של דבר לוויתור עליו והמסע שיעבור דרך משפחות, עמותות ועד לההסגרים והמתות חסד.
מכיון שבשלושת החודשים הראשונים לחיי הגור החברתיות שלו גוברת על החשש מחוויות חדשות חובה עלינו להוציא את הגור שלנו בצורה בטוחה ולחשוף אותו בצורה חיובית לאנשים, חיות, סביבה אנושית וכל דבר איתו הכלב שלנו יצטרך לחיות. גור שלא עבר תהליך סוציליזציה מוקפד בשבועות הקריטיים הללו…לעולם לא יהיה הכלב שהוא היה יכול להיות.
כן….יכול להיות שהוטרינר שלכם אמר לכם אחרת. אז עדכנו אותו שהוא לא מעודכן.
כי זה לא הגיוני לגדל כלב בריא פיזית אבל מפוחד, תוקפן או נשכן. הרי אמרנו שחיסון פרוו שלישי קורה סביב גיל 3 חודשים. בדיוק בזמן הקריטי בו עלינו לחשוף את הגור שלנו.
גם איגוד הוטרינרים האמריקאי מדבר על הצורך הזה בסקירה שלו ואומר כי עד גיל 8-9 שבועות רב.(לחץ לקישור)
הכלבים מפותחים מספיק נוירולוגית על מנת לחקור סביבות חברתיות ופזיות לא מוכרות. הנתונים מראים שאם נאסר עלהם לעשות זאת עד לאחר גיל 14 שבועות הם מאבדים את היכולת הזו ועלולים להיות מפוחדים לנצח במצבים שכאלו ולתפקד היטב במצבים חברתיים מוגבלים ביותר.
אז בואו ניראה מה עלינו לעשות לפני שהגור מגיע על מנת לא לפספס את התקופה הכל כך קריטית וקובעת של השבועות הראשונים לחיי הגור אצלנו בבית.
1. התכוננו-הבינו מה תקופת הגורות דורשת מכם כהורי הגור ומה הם הפעולות שאתם צריכים לבצע ממש כשהוא מגיע.
2. בחרו וטרינר שמבין שתקופת הגורות היא לא רק פיזית אלא לגמרי גם שלב קריטי התפתחותי התנהגותי.
3. חשפו את הגור שלכם בצורה אחראית מהרגע הראשון לעולם. קחו אותו לבתים של חברים, חשפו אותו לכלבים בריאים ומאוזנים, לרעשים שונים, למגע ואנשים שונים.
4. על מנת ללמד את הגור שלכם נכון, לא לעשות טעויות וללוות את הגור שלכם לבגרות מדוייקת ומקסימה בחרו לכם מאלף חיובי וטוב שיוביל אתכם בתקופה הזו דרך למידה אחראית ומשמעותית.
זכרו שאין הזדמנות שנייה ללמד את הגור שלכם להיות כלב בוגר חברותי ונעים.
