לו רק יכולתי למסור לכל כלב שאני פוגש את חוברת ההדרכה שלי לחיים במשפחה אנושית זה היה קל.
לצערי זה לא עובד והדרך ללימוד כלב עוברת דרך למידה וחוויה.
השיטה הנפוצה והקלה היא לימוד דרך מתן אוכל או חטיפים.
לו רק יכולתי למסור לכל כלב שאני פוגש את חוברת ההדרכה שלי לחיים במשפחה אנושית זה היה קל.
לצערי זה לא עובד והדרך ללימוד כלב עוברת דרך למידה וחוויה.
השיטה הנפוצה והקלה היא לימוד דרך מתן אוכל או חטיפים.
שב, ארצה, תן יד או כל פקודה אחרת הופכת לקלה כשלכב שלנו יש אינטרס.
אבל מה קורה כשאין לנו חטיף ביד, כשהכלב שלנו שבע או שהגירוי החיצוני גבוה מדי? הכלב שלנו שלימדנו במו חטיפנו מנפנף אותנו ומתעלם במקרה הטוב ורץ לעיסוקיו תוך כדי שהוא מראה לנו את אחוריו.
אוכל הוא כלי עבודה. כלי עזר ללימוד ולא מצב קבוע. אוכל שנשאר ידיים שלנו יותר מזמן ההבנה של הכלב הופך לשוחד.
אז מה צריך לעשות?
פשוט להפסיק!
להשתמש עם האוכל עד שהכלב מבין ואז פשוט להפסיק.
אז מה כן לעשות?
יש הרבה דרכים לאילוף ולשיפור ביצועים.
דרך פשוטה היא פשוט לעבור לתגמול רנדומלי ודרך כך לשמור על מתח עבודה גבוה.
הכלב שלי אף פעם לא יודע אם, מתי או מאיפה יצא חטיף ולכן ממשיך לצפות.
מכיון שהוא ממשיך לבצע הוא ממשיך להיות מתוגמל רגישת על ידי ליטוף, מגע, מילה טובה או משחק ורצף ההצלחות מתחילה להפוך להרגל.
קל.
