לפעמים זה פשוט לא מסתדר – אוהבים על אמת, עובדים קשה, בונים אמון, מלמדים, מייצרים חווית הצלחה והמון וזה פשוט לא מספיק.
קליף חזר להיות כלב כלבייה, חזר לחכות למשפחה הנכונה עבורו.
פגשתי אותו לפני 3 חודשים, אותו ואת המשפחה המקסימה שאימצה אותו למרות גודלו ולמרות עברו הלא ידוע. משפחה שמאוד רצתה לקבל אותו לחיקה.
כלב מתוק וחכם, עם מבט אנושי, עם הבעה כזו של אחד שראה דברים ,שהטראומות בחייו לימדו אותו משהו.
עברנו דרך ארוכה, מסע כזה של לימוד של כולם את כולם, של בניית אמון של כולם עם כולם, של הרבה רגעים של שבירה והרבה רגעים של שמחה ותקווה.
של למצוא בתוך ארגז הכלים שלי עוד שפנים שיגרמו לקליף להבין את מקומו בלהקה המשפחתית, של לקבל עליו את כללי הבית, של לקבל סמכות. היה לו קשה, לפעמים היה ניראה שהוא אומר I do ולפעמים פשוט סירב.
העבר שלו ניצח.
בלב כבד קיבלתי את הידיעה שהוא הוחזר לתא בכלבייה, אבל הבנתי. זו סיטואציה כואבת ומורכבת.
כמו אצלנו ממש – התאמה וכימיה עושות את ההבדל בין ביחד ללחוד. התאמה באנרגיות, התאמה ברמת הדומיננטיות ובמה אנחנו מסוגלים ולא מסוגלים ביחס לצרכים של הכלב.