תמיד זה ככה. אנחנו לוקחים גור מתוק. תמיד הוא מתוק, ככה הם.
זה תפקידם, להיות מתוקים.
אנחנו שוכחים שהם גדלים. חלקם מעט וחלקם ממש המון.
הם מתבגרים, הופכים לישות בוגרת עם אופי, ייצרים, רצונות ואג’נדה משל עצמם.
ואז….
פתאום, יום אחד, הם לא מגיבים כמו גור חמוד. הם מגיבים אלינו או אל הילדים שלנו אחרת, בצורה תקיפה יותר, לפעמים חושפים שיניים, מזהירים אותנו. מביאים את תהליך ההתבגרות שלהם לידי ביטוי.
כלבים שחיים בסביבה אנושית, חייבים ללמוד לחיות בקרבנו. חייבים לדעת איך חיים בלהקה אנושית.
חייבים.