בעולמנו האנושי זה ברור לנו שאנו חיים עם האחרים שלנו לפחות 18 שנה….ובימים שכאלו לפעמים גם עד גיל 30 אנו מתנחלים אצל הורינו.
הקשר האחי הוא חזק בשל שנים של הכרות אינטימית.
.
לעומתנו, הכלבים שלנו לרוב לא זוכים לחיות בלהקה המשפחתית הכלבית בשל אימוץ למשפחה אנושית,
האם הם זוכרים את האחרים שלהם?
את האמא?
האם מפגש אקראי ברחוב או מפגש של השגר כמו זה בו השתתפנו אתמול מלא ברגש וזכרונות על משחקי ילדות עם האחרים או שזה פשוט עוד משחק בגינת כלבים?
כלבים הינם חיות להקתיות והלהקה הראשונה בה תלויה ההשרדות שלהם היא הלהקה הגרעינית, בה הם .
אוכלים יחד , משחקים יחד ומצטנפים ליד אמם יחד בלילה.
תקופת הסוציליזציה שמגדירה את הקשר בינהם ואת הקשרים שלהם עם העולם הינה בין שבועות .3-16
כמו אצלנו, זכרונות ילדות ראשוניים לא נצרבים ותינוק שהופרד מאימו לא יזכור אותה בבגרותו וכן יגדיר את משפחתו החדשה כמשפחתו האמיתית. מחקרים מראים כי גורים ששהו עם אחהם במהלך תקופת 16 השבועות הראשונים שהם גם תקופת הסוציליזיה של הגור כנראה יזהו את אחהם ואמם. גורים שהופרדו בגיל 7-8 שבועות כנראה שלא.
ובכל זאת חוש הריח הוא כלי דומיננטי אצל כלבים שמריחים פי 10,000 עד 100,000 אלף חזק יותר מאיתנו. הם מסוגלים ל״זכור״ ריחות משמעותיים דבר שיכול לעורר זיכרונות.
אז אחרי צפייה בגורים אתמול שנפגשו ובטוקיו שישב ובהה באימו ואחרי קריאת המחקר אולי בכל זאת זה היה אתמול יותר מסתם מפגש כלבי.
