סימבה שלי ליווה אותי 3 שנים, הוא בא עם מטען של משפחות שנטשו אותו ,של לחיות בתנאים קשים אי שם בהרים אצל אנשים קשים. של סבל של פחד, רעב, אלימות וקור .ככה מצאו אותו, בתת משקל, אפוף, מטושטש, ,עם עיניים סגורות מודלקות ופצעים בגופו.
ולמרות הכל הוא עדיין האמין, האמין באנשים, האמין בי. ג’נטלמן אמתי.
ראיתי את הוקרת התודה שלו על שנתתי לו אהבה,משפחה,בית.
הוא גם ראה ,ראה את הוקרת התודה שלי אליו. על השינוי שגרם לי לעשות,על השמחה שהכניס אצלי ואצל משפחתי.
היום אחרי קרב לא הוגן עם מחלת הסרטן.
אחרי כימותרפיה שלא צלחה.
אחרי ניסיונות להחזיקו בחיים עוד יום, עוד יומיים שחררתי אותו לדרכו.
בכאב לב ענק ובאהבה אמיתית נפרדתי ממך.
תודה סימבה שהיית לי לחבר.
