מי שמכיר אותי מכיר גם את סימבה הכלב הקודם שלי. 60 קילו של אהבה ושריטות מהתקופה שהיה כלב קרבות של מישהו. הכלב שהיה החבר הכי טוב שלי וזה ששינה לי את מסלול החיים. מלהיות סמנכל איפה שהוא למאלף כלבים.
כזו השפעה היתה לו על מסלול חיי. ואז הוא מת. יום אחד גיליתי לו גושים בצוואר ומשם חודשיים של נסיונות הצלה וזהו.זה נגמר. הלילה שלפני בו ישנתי לידו מחובקים. הנסיעה לוטרינר. הסרוב שלו לצאת מהרכב כי הו אידע שזה הסוף. הישיבה שלי איתו על הרצפה עד שהחומר שסיים חייו סיים לעשות את עבודתו. הפרידה, הבכי, הריק שנשאר שאחרי. האבל.
כולנו עוברים את זה. הכלבים שלנו פשוט חיים פחות מדי. אז איך יודעים שזה הרגע לבצע המתת חסד שכזו? לעזור לו למות מיתה טובה? ואיך מתמודדים עם המוות של החבר שלנו?
אין מספר קסם או הנחיות מדוייקות של עשה ואל תעשה למתי הזמן הנכון אבל דרך התבוננות נכונה ומתן תשובות כנות לשאלות הבאות נוכל לקבל תגובה ברורה יותר:
1. האם ההתנהגות של הכלב שלי השתנתה לאחרונה? שינויים בהתנהגות כגון: חוסר רצון לטייל בחוץ, תוקפנות, ניתוק והתבודדות יכולים להעיד על מצב רפואי.
2. האם הכלב שלי בוכה או מיילל יותר? בכי , יללות או תוקפנות יכולים להצביע על כאב מתמשך.
3. האם הכלב שלך ממעט לאכול? אם קיים חשד כזה התחל לנהל יומן אכילה על מנת לעקוב אחרי התנהגותו.
4. האם הכלב שלכם מתקשה בתנועה במרחב? 5 האם הכלב שלכם עדיין מנסה להיות חלק מהלהקה, מהמשחקים, מהכירבולים או שבחר בניתוק? מה מצבו המנטלי של הכלב שלכם? האם הוא הפך לדימנטי? חרדתי?
6. בראיה אוביקטיבית האם אתם מושכים עוד יום ועוד יום בשבילכם או בשבילו?
אם התשובות לשאלות האלו כבר ברורות לכם….כנראה שהגיע הזמן לשחרר אותו ולתת לו למות מיתה טובה ללא סבל.
מנסיוני עם כלבים שלי שליוויתי בדרכם האחרונה ומשפחות שליוויתי אותם בסוף דרכו של כלבם אין דרך אחת טובה.
הדרך שעובדת בשבילי היא פשוט לחיות איתם חיים מלאים בלי חרטות. להשקיע בהם בתקופה היחסית קצרה שהם ניתנו לנו ולהיות איתם ולנצל את הימים האחרונים בשביל לתת להם את הרוגע והשלווה של הסוף.
וגם…אל תשלחו אותם למות לבד. חבקו אותם בזמן שהתרופה מאיטה את קצב ליבם. תהיו שם בשבילם.
כן….זו תקופת אבל. זכינו שאנו יכולים לגרום לכך שיחיו חיים מלאים וטובים וגם לסיים את חייהם ללא כאב עטופים באהבה.
ניפגש שוב בכלב הבא ֿ
